החלטה בתיק ת"א 50437/05

עניינה של החלטה זו הנה בקשת המבקש (הנתבע), להורות למשיבה (התובעת) להפקיד ערובה להבטחת תשלום הוצאותיו, בהתאם לתקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984 (להלן : " התקנות").

1.      המבקש טוען, כי הואיל והמשיבה הינה חברה, הרי שעל-פי סעיף 353א לחוק החברות, התשנ"ט-1999, נתונה לבית המשפט הסמכות להורות כי החברה תיתן ערבות מספקת לתשלום הוצאותיו אם יזכה בדין. עוד טוען המבקש כי המשיבה הינה חברה הרשומה והפועלת בהולנד, וכי לא ידוע לו על רכוש של המשיבה אשר נמצא בישראל, אשר ממנו יוכל להיפרע אם וכאשר תידחה התביעה נגדו והמשיבה תחויב בהוצאותיו.

בנוסף, טוען המבקש כי על המשיבה להפקיד ערובה לתשלום הוצאותיו, עקב התחמקותה מתשלום סכומי כסף שנפסקו לזכותו בהליכים אחרים, המתנהלים בין הצדדים וכן כי סיכויי התביעה קלושים. לאור כל האמור, טוען המבקש כי קיים חשש של ממש, כי אם תדחה התביעה לא יהיה מהיכן לגבות את סכום ההוצאות, אם ייפסקו נגד המשיבה.

2.      מנגד טוענת המשיבה כי היא שייכת לקבוצת חברות בשםMED OP International  אשר פועלות בכל העולם ואשר עוצמתן הכלכלית אינה מוטלת בספק וכי היא, המשיבה, שלובה בחברת מד אופ אסתטיק בע"מ שהינה חברה ותיקה ומצליחה והיא אשר תישא בעלויות ניהול המשפט מטעם ובשם המשיבה. על כן, טענת המבקש לפיה המשיבה הינה חברה זרה, נכונה היא מבחינה טכנית אך לא מבחינה עניינית. בנוסף טוענת המשיבה כי סיכויי הצלחת תביעתה גבוהים.

3.      סעיף 353א לחוק החברות התשנ"ט - 1999 (חוק החברות (תיקון מספר 3) התשס"ה - 2005, פורסם ביום 17.3.2005) קובע:

"הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות הענין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין".

4.      תיקון זה השיב למעשה את ההלכה שנהגה לגבי סעיף 232 לפקודת החברות (נוסח חדש) התשמ"ג - 1983, המבחינה בין אדם פרטי לחברה בע"מ בכל הנוגע לחיוב בערובה להבטחת הוצאות משפט. הנחת היסוד הגלומה בהוראת סעיף 353א הנ"ל היא כי חברה צריך שתפקיד ערובה להוצאות, אלא אם כן סבר בית המשפט כי הנסיבות אינן מצדיקות ביצוע ההפקדה או שהחברה הוכיחה שיש באפשרותה לשאת בתשלום ההוצאות אם תחוייב בהן.

5.      סעיף 353א מסמיך את בית המשפט לחייב תובעת - חברה בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבע, אולם סמכות זו לא תופעל באופן אוטומטי. זאת על מנת שלא לנעול דלתות בית המשפט בפני מתדיין עני ועל מנת שלא לפגוע בזכותו לממש את זכות הקניין שלו שהיא זכות יסוד.

6.      שקול הדעת של בית המשפט נקבע בהלכה שלא נס ליחה:

"שיקול הדעת אם לחייב תובע במתן בטוחה לכיסוי הוצאותיו של נתבע רחב והנתונים החיבים להישקל מגוונים הם, שכן מצד אחד אין נטיה לנעול בפני התובע את שערי בית המשפט אך משום שהוא דל אמצעים, או שזו חברה בפירוק, ומצד שני יש להתחשב בהפסד שהנתבע עלול לסבול אם התביעה תידחה ולא יהיה לו ממה לגבות את הוצאותיו"

(רע"א 377/87 ג'נחו נ' וויבהו א.ב.ה. - חברת מניות , פ"ד מא   (4), 522, 523-524) .

7.      מהמקובץ עולה כי יש לערוך איזון בין האינטרסים הנוגדים של כל צד וכי בנסיבות העניין האיזון נוטה לטובת המבקש. טענות המשיבה לעניין שילובה ושיוכה לקבוצת חברות ו/או חברה ישראלית ותיקה, אינן מבוססות ואינן מנומקות. מלבד העלאתן של טענות אלו על הכתוב, המשיבה לא הוכיחה, ולו לכאורה, כי ביכולתה לשלם את הוצאותיו של המבקש, אם וככל שיהיה זכאי לכך בעתיד.

8.      זאת ועוד, המשיבה כלל לא התייחסה לטענות המבקש בדבר חיובה בתשלום כספים על פי פסק דין שניתן ביום 16.11.05 בהולנד. העדר ההתייחסות אומר דרשני ואפשר ודי היה בו כשלעצמו על מנת להצדיק את הבקשה. לעניין סיכויי הצלחת התביעה, שבה המשיבה וחוזרת על טענותיה שבכתב התביעה אולם לא מוסיפה מעבר לכך.

9.      לאור כל האמור לעיל ולאחר שיקלול הנסיבות, נוטה אני להעדיף את גרסת המבקש. דין הבקשה להתקבל. אני מחייב את המשיבה להפקיד בקופת בית המשפט, במזומן או בערבות בנקאית,  סך של 20,000 ש"ח. ההפקדה תבוצע עד ליום 3.10.06. לא תבוצע ההפקדה במועדה ובמלואה, תידחה התובענה.

ניתנה היום, 20 באוגוסט, 2006 (כ"ו באב תשס"ו), בהעדר הצדדים.